מסכת אבות פרק א' משנה ו-יח' – מבואר

190

קבל התראות בזמן אמת במכשיר שלך, הרשם עכשיו!

שאר הזוגות – עד הלל (תקופת הורדוס)

(ו) יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם.

יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב,

וקנה לך חבר,

והוי דן את כל האדם לכף זכות:

—-

(ז) נתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע,

ואל תתחבר לרשע,

ואל תתיאש מן הפורענות:

ניתן להצביע על היחסים בין יהושע לבין ניתאי, כאשר שניהם עוסקים בשאלת יחסו של אדם לסביבתו האנושית: הראשון ממליץ על יצירת חוג מוגדר והסתגרות יחסית בתוכו, והשני חי בחברה פתוחה, ולכן עליו להזהר מפני הרשעים שבה.

לגבי "הוי דן…" ראו שבת קכז ב.

לגבי "שכן רע" השוו נגעים יב ו: אוי לרשע אוי לשכנו.

השוו לקמן, ד, ח: "אל תהי דן יחידי".

—–

(ח) יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם.

יהודה בן טבאי אומר: אל תעש עצמך כעורכי הדינין.

וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך – יהיו בעיניך כרשעים.

וכשנפטרים מלפניך – יהיו בעיניך כזכאין, כשקבלו עליהם את הדין:

—–

(ט) שמעון בן שטח אומר: הוי מרבה לחקור את העדים,

והוי זהיר בדבריך,

שמא מתוכם ילמדו לשקר:

יהודה ושמעון עוסקים בנושא משותף – היחס של השופט אל המשתתפים בדיון המשפטי: הראשון מדבר על היחס לשופטים ולבעלי הדין והשני על היחס לעדים.

וראו סיפור על עדי שקר ושמעון בן שטח בירושלמי סנהדרין ו ב. יתכן שדמותו של שמעון נקשרה לסיפור קשה זה בגלל דבריו כאן.

—–

(י) שמעיה ואבטליון קבלו מהם.

שמעיה אומר: אהוב את המלאכה,

ושנא את הרבנות,

ואל תתודע לרשות:

הנושא המשותף לשמעיה ואבטליון הוא החרדה והמרחק שעליו הם ממליצים מן הרשות – כלומר מן השלטון הרומי. עד כדי כך גדול הנזק הכרוך בקרבה אל השלטון, שיש להתרחק מעמדת הנהגה אף בין היהודים עצמם, כדי לא להסתבך בקרבה כזו.

וראו את הסיפור על שומר בית המדרש שנקשר לדמויותיהם ביומא לה ב, אולי כנציג הרשות המאזין לדבריהם ומאיים עליהם.

—–

(יא) אבטליון אומר: חכמים, הזהרו בדבריכם,

שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו,

ונמצא שם שמים מתחלל:

בזוג האחרון, הלל ושמאי, נשברת הסימטריה: להלל מוקדשות שלוש משניות ולשמאי אחת בלבד.

גם כאן ניתן למצוא נושא משותף – היחס בין תלמידי חכמים לבין עמי הארץ: הלל ממליץ על אהבת הבריות כדי לקרבן לתורה. בכך נראה שלדעתו אין הבדל מהותי בין תלמיד חכם לבין אדם אחר, אלא ההבדל הוא כמותי בלבד. לעומתו מודה שמאי בקיומו של הבדל כזה, ורואה עצמו כבעל מקצוע בתפקידו כתלמיד חכם. אף על פי כן הוא מורה לקבל גם את עמי הארץ בסבר פנים יפות – למרות שאין לו ציפיה מהם שיהיו תלמידי חכמים.

לגבי הביטוי "רודף שלום" ראו תהלים לד טו.

—–

(יב) הלל ושמאי קבלו מהם.

הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן,

אוהב שלום ורודף שלום,

אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה:

—–

(יג) הוא היה אומר: נגד שמא – אבד שמה.

ודלא מוסיף – יסיף. ודלא יליף – קטלא חייב.

ודאשתמש בתגא – חלף:

הפתגמים הארמיים של הלל מחורזים, ומבוססים על משחקי מילים. הם מסודרים במבנה כיאסטי: במרכזם חובת לימוד התורה, ומסביבה – ההימנעות מפרסום עצמי.

"תגא" יכול להיות טוגה, ויכול להיות "כתר" -כלומר כתר התורה, קישוט על האותיות שלה.

ראו ציטוט המימרה האחרונה והסברה לקמן ד, ה.

—–

(יד) הוא היה אומר: אם אין אני לי – מי לי?

וכשאני לעצמי – מה אני?

ואם לא עכשיו, אימתי?

שלוש שאלות רטוריות.

לגבי "אם לא עכשיו" – ראו לקמן ב, ד.

—–

(טו) שמאי אומר: עשה תורתך קבע.

אמור מעט, ועשה הרבה,

והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:

מהלל עד חורבן בית המקדש

מכאן ואילך נעלם הביטוי "קיבלו מהם". עורך הפרק עובר להביא רק מדברי בית הלל – במובן של צאצאיו הישירים של הלל. שושלת זו תימשך גם בתחילת פרק ב, עד שיחזור העיסוק בשלשלת הקבלה לקמן ב, ח. אבל בציטוטים ממסכת אבות המובאים באבות דר' נתן (בשתי הנוסחאות) אין ציטוטים מהקטע שמכאן עד לשם, ומכאן שלפני העורך של אבות דר' נתן היתה עדיין הנוסחה הקדומה של אבות.

הרב של רבן גמליאל פוסק עבורו, ואילו זה של יהושע בן פרחיה (לעיל משנה ו) מלמד תורה ומסיר את ספקותיו. וראו תרומות ד, ו: למרות שמעיקר הדין התרומה יכולה להנתן ללא מדידה, עדיף למדוד אותה כראוי, ולהסתלק מן הספק.

—–

(טז) רבן גמליאל היה אומר: עשה לך רב,

והסתלק מן הספק,

ואל תרבה לעשר אומדות:

יתכן שזה בנו של הלל, וראו שבת טו א. אם אכן כך, מקומה של המשנה צריך להיות לפני משנה טז.

לגבי המדרש והמעשה: ניתן להסביר כהעדפת ההלכה הנוהגת על פני מדרש הפסוקים, וניתן לפרש, לאור ספרי עקב מא, כהעדפת קיום התורה על פני לימודה.

—–

(יז) שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה.

ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה.

וכל המרבה דברים – מביא חטא:

רשב"ג מהדהד את דברי שמעון הצדיק במשנה ב, אבל הוא מצמצם את הדברים שעליהם עומד העולם למישור הדיון המשפטי, ואינו עוסק במצוות אחרות.

—–

(יח) רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על הדין

ועל האמת

ועל השלום,

שנאמר (זכריה ח טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם":

הרשמו לניוזלטר שלנו!
לקבלת הלכה יומית, מאמרים לפרשה ועדכונים הרשמו לניוזלטר של יהדות!
תוכלו לבטל את ההרשמה בכל עת
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support