מסכת אבות פרק א' משנה א' – מבואר

122

קבל התראות בזמן אמת במכשיר שלך, הרשם עכשיו!

מסיני עד אנשי כנסת הגדולה

(א) משה קבל תורה מסיני – ומסרה ליהושע,

ויהושע – לזקנים,

וזקנים – לנביאים, :ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.

הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין,

והעמידו תלמידים הרבה,

ועשו סייג לתורה:

שושלת המסירה המתוארת כאן, קשורה להעברת התורה שבעל פה, שהרי תורה שבכתב נכתבה, והועברה פיזית מדור לדור. במובן זה ניתן לומר כי מטרת התיאור היא לבסס את סמכות התושב"ע בכלל והמשנה בפרט, כנתונה במסורת מסיני.

במסגרת שושלת זו ראוי להדגיש כי הנביאים תופסים את רוב התקופה (הזקנים המופיעים במשנה הם ככל הנראה הזקנים המופיעים ביהושע כד לא. בכל מקרה הנביאים מקבלים את התורה ישירות מפנחס.) אבל פעילותם כאן אינה כנביאים אלא כתלמידי חכמים. יש בכך פולמוס כנגד סמכות נבואית, המסתמכת על דבר ה' באופן ישיר.

מצד שני אין כאן כל התיחסות לכהנים, ונראה שגם כאן חבוי מניע פולמוסי כנגד המסורת הכהנית הצדוקית.

אנשי כנסת הגדולה הם הראשונים בשלשלת הקבלה שמדברים. בדבריהם ניתן למצוא את הסייג לתורה, שמשמעו הוא הזכות של חכמים להרחיב את התורה שקבלו (ראו מכילתא בא ו). בכך מתבטא מתח מול העיקרון של השלשלת, שנראה במבט שטחי כמגביל את הזכות לחדש ולהוסיף על התורה המסורה מסיני.

גם כאן ניתן למצוא מגמה פולמוסית: מול התפיסה המיוחסת לצדוקים, לפיה אין תפקיד חיוני לחכמים במסגרת התושב"ע, אלא היא "כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד" (קידושין סו א), מוצגת כאן התפיסה המעריכה את לימוד התורה כערך בפני עצמו ולא רק כאמצעי לדעת את ההלכה למעשה.

בית המדרש של חכמי המשנה מילא בבת אחת את שלוש הפונקציות שעליהן דברו אנשי כנסת הגדולה: בית דין, בית מדרש ומוסד חקיקה. וראו סנהדרין ד, ג-ד.

נלקח מאתר 'ויקיטקסט'

הרשמו לניוזלטר שלנו!
לקבלת הלכה יומית, מאמרים לפרשה ועדכונים הרשמו לניוזלטר של יהדות!
תוכלו לבטל את ההרשמה בכל עת
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support