ממתק לפרשת שבוע – שביעי של פסח

124

מאמר לשביעי של פסח

מסופר על עשיר אחד, שהיה בור ועם הארץ, אבל היה אוהב מאוד את התורה ולומדיה. לאדם זה היתה בת צדקת ומוכשרת, שרצה הוא בכל לבו להשיאה לבן תורה. פעם אחת, כשהגיע אליו בחור כדי לבקש את יד בתו, אמר העשיר בלבו: לא אתן את בתי לאישה, עד שאבחן אותו תחילה. אם יצליח במבחן – יזכה להינשא לבתי. מיד ניגש העשיר לבחור, ואמר לו: "יש לי קושיה עצומה במשניות 'במה מדליקין', שאומרים בכל ערב שבת! שהרי שם נאמר 'אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ…וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר…'. וקשה לי הדבר: "וְלֹא בְחֵלֶב נַחוּם"?

וכי מה חטא נחום שלא מדליקים בחלב שלו?".  השיב לו הבחור: "אדוני הנכבד! טעות היא בידך לקרוא 'וְלֹא בְחֵלֶב נַחוּם'. צריך לקרוא 'וְלֹא בְחֵלֶב', ואחר כך לקרוא את המשך הפסוק: 'נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל…'. אמר לו העשיר: "אני רואה שאתה מתחמק מלענות לי, כיון שאין לך תירוץ…ולכן אין אתה ראוי להיות חתני", ומיד שילח את הבחור מביתו. לאחר מכן בא בחור אחר להשתדך עם בתו, וגם אותו בחן העשיר, וגם הוא לא עמד במבחן… כך היה עם עוד כמה בחורים. לבסוף בא בחור פיקח ונבון, ולאחר ששמע מהבחורים הקודמים על המבחן שהוא עתיד להבחן אצל העשיר, אמר לעצמו: "אני בעזרת ה' אפרק את 'קושייתו העצומה'". ואכן, מיד כאשר העשיר הקשה עליו את קושייתו, השיב לו הבחור בבטחה: "ודאי שנחום אשם בכך שלא מדליקין בחלב שלו, שהרי כתוב בתורה: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נַחוּם" (במקום  'נָחָם' אמר לעשיר 'נַחוּם'). כלומר, שנחום לא רצה לצאת ממצרים יחד עם ישראל. ולכן קנסו אותו חכמים, שלא ידליקו מהחלב שלו…". כששמע העשיר את "התירוץ הגאוני" אורו פניו, ואמר לו: "אתה ראוי להיות חתן לבתי, כיו שהנחת את דעתי בתירוץ אמיתי המתקבל על הדעת…".

על הכתוב " וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ…וַיָּשָׁב הַיָּם… לְאֵיתָנוֹ", כתב "בעל הטורים": לאיתנו אותיות לתנאו, שהתנה הקב"ה עם הים במעשה בראשית, שיבקע לפני ישראל".
ואמרו חז"ל שהקב"ה התנה עם הים שבכל פעם שיצטרכו ישראל לדבר, ייקרע לפניהם הים, כמו שבאמת מצינו, שנקרע הירדן לפני יהושע, וכן נבקע נהר גינאי לפני ר' פינחס בן יאיר.
והנה למדנו בגמרא (סוטה ב'): אמר רבה…קשה זיווגם של האיש ושל האישה כקריעת ים סוף.
שכן הזיווג הוא ענין גבוה מאוד, והמקטרגים מתאמצים בכל כוחם, בכל מיני תחבולות, לבטל את הזיווג, ולכן צריך עזרת שמים גדולה כקריעת ים סוף, כדי להשלים את הזיווג.

ויש לומר, שבכוח התנאי שהתנה הקב"ה עם הים, שבכל פעם שיצטרכו ישראל לנס של קריעת הים, הוא ייבקע לפניהם – כך, בכוח הזה ייכלל גם זיווגו של האדם, שהוא קשה כקריעת ים סוף.
על כן, אומר בעל "חידושי הרי"ם": כל זיווג של בן ישראל בא בדרך נס, שכן צריכים לבקוע שערים ומסכים שמערימים המקטרגים.

לראיה, הוא מביא את עניין אליעזר, עבד אברהם, שבלכתו לקחת אשה ליצחק, קפצה לו הארץ, כפי שאמר אליעזר ללבן: "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן", ופרש רש"י: "היום יצאתי והיום באתי. מכאן שקפצה לו הדרך".
ולכאורה קשה לנו, מדוע עשה הקב"ה נס וקפצה לו הדרך? ואם היה מגיע אליעזר למחוז חפצו כדרך הטבע לאחר כמה ימים, מה בכך? אלא רצה הקב"ה ללמדנו לדורות, שכל זיווג הוא בדרך נס(=כקריעת ים סוף) שכן המקטרגים מתאמצים בכל כוחם לבטל את השידוך. ולכן מנהג ישראל לעשות תנאים לפני החתונה, כדי להראות למקטרגים שענין זה הוא על תנאי, ויכול להיות שהוא לא יתבצע. וכן, כדי להזכיר ולעורר את התנאי הראשון שהתנה הקב"ה עם הים, שייקרע לישראל כשיצטרכו לכך, ועל ידי כך לעורר נס על הזיווג הזה, כדי לבטל לגמרי את התנגדות המקטרגים לזיווג, ולהוציאו בסימן טוב ובמזל טוב מן הכוח אל הפועל.

לסיום, צריך לדעת שאם החתן והכלה ילכו בדרך התורה והמצוות, מובטח להם שהקב"ה יעזור להם, וכמו שקפצה הדרך לאליעזר בזיווג יצחק ורבקה, כך תהיה גם להם "קפיצת דרך", וכל עניני הארציות "יקפצו" ויסתדרו בלי שום טרחה וטרדה, ויבנו בית כשר ונאמן בישראל.

אולי תאהב גם
הרשמו לניוזלטר שלנו!
לקבלת הלכה יומית, מאמרים לפרשה ועדכונים הרשמו לניוזלטר של יהדות!
תוכלו לבטל את ההרשמה בכל עת
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support