ממתק לפרשת עקב

102

ממתק לפרשת עקב

פעם נכנס הרה"ק מפולנאה זיע"א לבית המדרש, וראה שם אדם זר ההולך הלוך ושוב, כולו שקוע במחשבות. ניגש אליו הצדיק ושאל אותו, מי הוא ומאין הוא בא? ענה לו האיש: למה לך לדעת זאת?

אמר לו הרה"ק מפולנאה: אגיד לך מדוע אני שואל: כאשר שני יהודים נפגשים יחד, ובאים להכיר איש את רעהו, ונעשים ביניהם קשרי ידידות – הנה, בפעם הבאה, כאשר הם ייפגשו, הם יברכו זה את זה בשלום, ויאמרו "ברוך ה'", "השבח לאל" וכו'. וברכות אלו חשובות מאוד בשמים. שכן, אומר דוד המלך על הקב"ה: "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל". דהיינו, כמו שאדם שהוא בעל עסק מחכה לאנשים שיבואו ויפרנסו אותו – החנווני יושב בחנותו ומחכה לקונים, וכן הסנדלר המחכה בחנותו – כך גם הקב"ה "יושב תהילות ישראל" – הוא יתברך יושב ומחכה שיבואו ישראל ויאמרו תהילות/ברכות זה לזה, ומזה הקב"ה מתפרנס, כמו שכתוב בזוהר הקדוש: "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים". ופרנסה זאת חביבה מאוד לפני הקב"ה.

 

לכן,אמר לו הרה"ק מפולנאה, רוצה אני להכירך. והנה מיד כאשר סיים הרה"ק את דבריו, נעלם אותו הזר. נכנס הרה"ק לרבו הבעש"ט, וסיפר לו את אשר ארע לו. אמר לו הבעש"ט: דע לך שאותו זר היה אליהו הנביא, וכאשר שמע את הפשט היקר שאמרת על "ואתה קדוש" – תיכף ומיד עלה לשמים, כדי למסור את הפירוש שלך לישיבה שבשמים…

 

על הכתוב, "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ"?, אומרים חז"ל, שה' שואל/מבקש מאתנו לברך מאה ברכות בכל יום, כפי שכותבת הגמרא: "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר 'וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ'". וצריך להבין, מהיכן למדו חז"ל שצריך לברך מאה ברכות בכל יום?

 

ביארו חז"ל, ואמרו: אל תקרא מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ", אלא מֵאָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" –  כלומר מאה ברכות ה' שואל/מבקש מאתנו בכל יום. ומדוע?

 

חז"ל מגלים לנו שדוד המלך הוא שתיקן לברך מאה ברכות בכל יום, כדי להציל מאה אנשים מישראל שהיו מתים במגיפה בכל יום ויום.

ומבואר במדרש, שכל אותם מאה אנשים מתו בכל יום, על שלא תבעו וביקשו על בנין בית המקדש. והוסיפו חז"ל ואמרו, שכיון שגובה בית המקדש היה מאה אמה – מטעם זה מתו בכל יום מאה אנשים. לכן בא דוד המלך ותיקן מאה ברכות, כנגד מאה אמות גובה בית המקדש, ומיד נעצרה המגיפה.

 

(לצערנו, גם בדורנו יש רבים המתים "במגיפה" הזאת – מי במחלות חשוכות מרפא לא עלינו, מי בייסורים קשים, או בעוני הנחשבים  כמיתה – על כן נבין עד כמה חשוב לברך בכל יום מאה ברכות, כדי להינצל מחולאים רעים ומייסורים קשים. ועל כך כתוב בתורה: "וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם" – מאה הברכות שאתם מברכים בכל יום, ירדפו ויכניעו את כל החולאים והייסורים הקשים).

 

ראוי להוסיף כאן את דברי השל"ה הקדוש, שמלאך המוות הוא ס"מ(=100) בגמטריה מאה, ועל ידי מאה הברכות שאנו מברכים, מבטלים אנו את כוחו של הס"מ(=100), הוא מלאך המוות, וממילא מתבטלת המיתה.

 

אם כך, וצריך לברך מאה ברכות בכל יום – כפי שרמוז: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּך"? – מדוע כתב הקב"ה בתורה "מָה" ולא "מאה" במפורש?

אלא, אומרים חז"ל, שכאן, בפסוק זה כתב לנו הבורא "מה" במקום "מ אה", והחסיר את האות א, המסמלת את אלופו של עולם, הקב"ה, שהוא אחד יחיד ומיוחד, לרמוז לנו שאם איש ישראל מברך, ואינו מכוון עבור מה ולמי הוא מברך – אזי נחשב לו הדבר ל"מה"(=לכלום).

 

על כן צריך לדעת, שכאשר איש ישראל מברך, צריך הוא לכוון לשם שמים. ואם אין הוא חלילה מכוון ל – א', אלופו של עולם – הרי ברכותיו נחשבות ל"מה"(=לכלום).

 

וזהו שכתוב בפרשתנו: "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם". כלומר, "לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ(=המזון) יִחְיֶה הָאָדָם". אלא, על "פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם" –  על דברי התורה והברכות שמברך הוא לשם ה' – בזכותם "יִחְיֶה הָאָדָם".

יהי רצון, שכל תפילותינו וברכותינו יהיו בכוונה רבה, לשם שמים, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ.

"בני ציון" bnei-zion.com

אולי תאהב גם
הרשמו לניוזלטר שלנו!
לקבלת הלכה יומית, מאמרים לפרשה ועדכונים הרשמו לניוזלטר של יהדות!
תוכלו לבטל את ההרשמה בכל עת
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support