ממתק בני ציון לפרשת משפטים

24

מסופר על הרידב"ז, שהיה כבר בגיל זקנה ושיבה, ולפתע חלה במחלה קשה. בעודו שוכב על מיטתו, עלתה נשמתו לבית דין של מעלה, שם המתינו לו הדיינים. "והדין היה ברור לחלוטין" – סיפר הרידב"ז – "נגזר עלי למות ולהחזיר נשמתי לעליונים.

אלא, שאפשרו לי לסנגר על עצמי, ואמרתי לדיינים, שבימים אלה אני שוקד על כתיבת פרוש לש"ס הירושלמי. וכידוע, לש"ס הירושלמי אין הרבה פרושים. וזו תרומה חשובה מאין כמותה לעולם התורה…".

מיד היסו והשתיקו אותו הדיינים ואמרו לו: "נו, נו, יש מספיק תלמידי חכמים שיוכלו לסיים את מלאכתך. לא זו סיבה מספיק טובה להאריך את חייך…".
"ואז ניסיתי סנגוריה מכיוון אחר…אני מוסר נפשי לעזור לאלמנות ויתומים. והחסד מעלתו עצומה…".

והדיינים בשמי מרומים גילו קוצר רוח. "גם זו לא סיבה מספקת לתת לך אריכות ימים. תמיד נוכל למצוא גבאי צדקה מסורים, שיעשו גדולות ונצורות למען יתומים ואלמנות. גבאים טובים לא חסרים…".

הרידב"ז חש חוסר אונים מוחלט באותן שניות, שנדמו לנצח. הוא רצה לחיות, הוא ידע שיש לו עוד מה לתרום בעולם העשייה, אך לא מצא לעצמו כף זכות שתוכל להטות את המאזניים.

לפתע הוא נזכר…
"רבותי הדיינים, לפני חיתום גזר דיני למיתה, אני רוצה לספר לכם שרעייתי ואנוכי מקבלים את פני שבת המלכה כבר בליל שישי (חמישי בלילה). אצלנו הבית מבריק ומצוחצח בליל שישי, המפה פרושה על השולחן, הפמוטים מוכספים ניצבים להם על גבי מגש הכסף, מלאים בשמן זית זך, התבשילים עשויים היטב, ניחוח השבת מתנוסס באוויר הבית. ובערב שבת, ביום שישי, אני נושא ונותן בדעתי, מה אוכל להוסיף עוד לכבודה של שבת…
ודומני, שאין בעולם עוד יהודי שמרחיב את תוספת השבת כמוני…".

הדיינים נאלמו דום. זו היתה טענה ניצחת, וסנגוריה חותכת דין.
בית הדין שבעליונים פסק לרידב"ז עוד עשרים שנות חיים, במהלכן הוא הספיק לסיים את פירושו על "הירושלמי", לעלות לארץ ישראל, להתגורר בצפת, ולהקים ישיבה מפוארת ובה 150 תלמידים.

(מדהים! קבלת פני שבת כבר ביום חמישי!
איזו סגולה נפלאה שסותמת פיות כל המקטרגים).

על פי דברים אלו, אפשר לפרש את מה שכתוב בפרשה: "רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא". שִׁבְתּוֹ רומז לשבת. כלומר, אם יתן האדם לה' את שִׁבְתּוֹ – ייזהר באיסורי שבת, ויהדר בהכנות לקראת השבת – התוצאה תהיה "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" – הקב"ה יגמול לו על מעשיו, וירפא אותו מכל נגע ומחלה.

ויש להוסיף מה שכתוב במשנה (ברכות לז'): "כל האוכלין אוכל אדם לרפואה בשבת". דהיינו, מכל המאכלים שהאדם אוכל בשבת יכול להשיג רפואה, כי שורש הרפואה נעשה בשבת קודש. ולכן, אם האדם יתן את "שִׁבְתּוֹ" – יענג את השבת במאכלים כראוי – יזכה ל"וְרַפֹּא יְרַפֵּא". וכפי שאומר הנביא (ישעיה נח'): "וְקָרָאתָּ לַשַּׁבָּת עֹנֶג". כלומר, על ידי עוֹנֶג שַּׁבָּת, הופכים  נֶגַע ל עֹנֶג (אותן אותיות).

והנה, על הכתוב "וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה'… מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל", אמרו חז"ל, שעל ידי מצות "מחצית השקל", מכניעים את הקליפות/מקטרגים. שכן, מחצית השקל באה להראות את אחדותם של ישראל, שכל אחד הוא בבחינת "חצי" – ורק ביחד עם חברו הם מתחברים להיות אחד. לכן, שֶׁקֶל ראשי תיבות שובר  קליפות למעלה, לומר שהאחדות שוברת את הקליפות.
וכן, שקל גימטריה  נפש. כלומר, על ידי שנותנים מחצית השקל, פודים ישראל את נפשם מידי המקטרגים.

ראוי להוסיף מה שאמר משה לישראל: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה'" –  שַׁבַּת  קֹדֶשׁ  לַה' ראשי תיבות שֶׁקֶל, לומר שגם שמירת ועונג השבת, היא גם פדיון וכפרת נפשו של האדם.

לסיום, כתוב בגמרא (שבת), כי "כֹּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת – נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְלֹא מְצָרִים… (וכן) נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּו".
על כן, אבינו מלכנו, בזכות עונג השבת, תן לנו את משאלות לבנו – שלח לנו את משיח צדקנו, ויגאלנו במהרה, שאז יתקיים הכתוב באחרית הימים (יחזקאל לח'): "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי
לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".

(לְ עֵ י נֵי  גּוֹיִם רַבִּים" – עֹנֶג בדילוג אות אחת).

שבת שלום לכל ישראל!

בני ציון bnei-zion.com

אולי תאהב גם
הרשמו לניוזלטר שלנו!
לקבלת הלכה יומית, מאמרים לפרשה ועדכונים הרשמו לניוזלטר של יהדות!
תוכלו לבטל את ההרשמה בכל עת
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support