ממתק בני ציון לפרשת יתרו

31

בספר "הצדיק רבי שלמה" מסופר על יתומה אחת שהגיעה לפרקה, ושידכו לה בחור בעל מידות טובות. והנה, למרות שהבחור המיועד העיד שהיא מתאימה לו מאד, בכל זאת הוא דחה את ההצעה, בטענה שאין ליתומה כל ייחוס משפחתי.

ניסה השדכן לדבר על לבו של הבחור, והפליג בייחוסה המשפחתי, ובסוף דבריו אף אמר לבחור שיש ליתומה קרוב משפחה מפורסם מאוד, הלא הוא ה"חפץ חיים".

התלהב החתן מדברי השדכן, והחליט לברר זאת באופן אישי, ומיד נסע אל ה"חפץ חיים", כדי לשאול אותו האם אמת הדבר.

לאחר ששמע ה"חפץ חיים" את סיפור היתומה, ענה לחתן: "כן! אותה יתומה היא קרובת משפחתי!" שמע החתן כך, והחליט להינשא לאותה יתומה.

שאלו תלמידי ה"חפץ חיים" את רבם: הלא כתוב "ולא תשקרו"?! והרי יתומה זו אינה ממשפחתך…!

ענה להם ה"חפץ חיים": דעו לכם, שאסור למכור סחורה לא טובה. אילו חס ושלום, הייתה אותה יתומה חולה, או שהייתה לה בעיה אחרת – בוודאי שלא הייתי עונה כך לחתן.
אולם לאחר שהחתן אמר לי שהכלה מוצאת חן בעיניו, והבעיה היחידה היאר, שחסר לה ייחוס משפחתי – במקרה זה, כדי להשיא יתומה מותר לסמוך על "כל ישראל אחים", ועל כן אני קרוב משפחתה…

על הנאמר בסדר האירוסין, "בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ (את) עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִידּוּשִׁין", אומרים חז"ל, שבמעמד הר סיני, בעת מתן תורה, הקב"ה (שהוא כביכול החתן) קידש את כנסת ישראל (היא הכלה), על ידי חופה וקידושין.
הקידושין היו על ידי מסירת לוחות הברית(=הכתובה), והחופה היתה כאשר כפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית(=העמיד את ההר עליהם).
והיכן מצינו שהקב"ה אמר לכנסת ישראל "הרי את מקודשת לי", כפי שאומר החתן לכלה?

וכתב ה"מגלה עמוקות", שכאשר אומר האיש לאשה "הרי את מקודשת לי" – הרי הוא מקדש ומייחד אותה רק לו בלבד, ולא לשום אדם אחר בעולם. וכך עשה הקב"ה עם ישראל במתן תורה, כאשר אמר להם: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים", ובמלה לִי קידש וייחד את ישראל רק לו מכל העמים. (ידוע שכל מקום שנאמר בו לִי – אינו זז לעולם, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא (ויק"ר ב', ב'). לכן, מה שקידש הקב"ה את ישראל במלה לִי קיים לעד ולעולמי עולמים).

ומוסיפים חז"ל ואומרים, שבמלה לִי נרמז הייחוד של הקב"ה עם כנסת ישראל. שכן, האות ל' היא הגבוהה מכל האותיות, כדי לומר: "כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד". לעומת זאת האות י', שהיא הקטנה מכל האותיות, רומזת על כלל ישראל, שהם בבחינת "אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים".
נמצא, שהחיבור בין האות ל', הרומזת כאמור לה' יתברך, לבין האות י', הרומזת לישראל, מורה על זיווג הקב"ה עם כנסת ישראל לעד ולעולמי עולמים!

והפלא הוא, שכל זה רמוז בשם יִשְׂרָאֵל. הנה, האות י' בתחילת המלה רומזת לישראל ( יִשְׂרָאֵל), שהם כאמור בבחינת "אַתֶּם הַמְעַט". האות ל' בסוף המלה רומזת להקב"ה, שהוא "גָדוֹל" (יִשְׂרָאֵ ל)
וביניהן מופיעה המלה ארש (יִ שְׂרָאֵל)

והנה ידוע שהבעל חייב בשארה(=לחם) כסותה(=בגד) ועונתה של האישה, כמו שכתוב: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע". על כן, כאשר קידש הקב"ה את כנסת ישראל, חייב הוא לתת להם לחם לאכול ובגד ללבוש. אולם צריכים לדעת, שכשם שהקב"ה חייב ב"שארה וכסותה" של כלתו(=כנסת ישראל), כך גם הכלה(=כנסת ישראל) חייבת לעשות את רצון החתן/הקב"ה.
ולכן ברוב המצוות התורה כתוב: " וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה…דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם". לכאורה, מדוע הוסיף הקב"ה "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם"?

אלא, הקב"ה קידש את ישראל בכל מצוה ומצוה. ולכן כתוב "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם" – אֲלֵהֶם – ראשי תיבות הרי את מקודשת לי. וזאת, כדי לומר לישראל, שאמנם החתן/הקב"ה חייב ב"שְׁאֵרָהּ (ו)כְּסוּתָהּ" של הכלה, כנסת ישראל. אולם גם לכלה יש חובות כלפי החתן – לקיים את כל מצות התורה.
על כן, ברור הוא שכדי לזכות בשפע ממנו יתברך צריכים להתחזק בתורה, במצוות ובמעשים טובים.

יהי רצון שנתייחד ונתדבק בה' יתברך ככלה עם החתן ביום חופתם ("וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"), שאז ישפיע החתן שפע רב טוב משמים לכלתו הנאמנה.

שבת שלום לכל ישראל.
בני ציון bnei-zion.com

אולי תאהב גם
הרשמו לניוזלטר שלנו!
לקבלת הלכה יומית, מאמרים לפרשה ועדכונים הרשמו לניוזלטר של יהדות!
תוכלו לבטל את ההרשמה בכל עת
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support