ממתק בני ציון לחג השבועות

9

קבל התראות בזמן אמת במכשיר שלך, הרשם עכשיו!

ממתק בני ציון לחג השבועות, סיפור לחג השבועות ומאמר הקשור לחג השבועות באתר Yehadot.

בעת טקס הנחת אבן הפינה לישיבת פוניביז, נגשו כמה אורחים אל מייסד הישיבה, רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, ושאלו אותו: "יאמר לנו רבנו, מנין לכבודו העוז והלהט להעמיס על עצמו עול בניית ישיבה ואחזקתה השוטפת"? דמעות נקוו בעיניו של הרב, והוא התחיל לספר: הנחת אבן הפינה לישיבה הזאת לא היתה היום! הלהט התחיל לפני שנים רבות…

בילדותנו, היינו חמישה אחים, שגדלו יחדיו בבית קטן בליטא. העניות והדלות אשר שלטו בנו ניכרו מכל פינה, אך פנינו קרנו באור מיוחד. החשק ללימוד התורה שהחדירו בנו הורינו כיסה על הכל.
ערב אחד, בליל חורף מושלג במיוחד, החל ויכוח. בביתנו היו זוג מגפיים אחד, ומעיל גשם אחד בלבד, ורק אחד מהאחים יכול היה לצאת ללימודיו. האח הבכור טען שמחר הוא חייב להיות בתלמוד תורה. כי "מחר מתחילים סוגיה חדשה בגמרא, הייתכן שלא אהיה ב"חיידר"?
אני –  מספר הרב – טענתי בעוז: גם אנחנו מתחילים מחר מסכת חדשה, היתכן שאפסיד? אחי הקטן ממני טען, שבכיתתו ילמדו מחר את פרשת האזינו "הצור תמים פעלו", הייתכן שלא יהיה נוכח? וכך היה גם עם שני אחי הקטנים – אף הם העלו טענות כבדות משקל על לימוד אותיות חדשות שיתחילו מחר בכיתת הגן. כל אחד טען את טענותיו בלהט כה חזק, ולאמא לא היה מענה – אלא לבכות עמנו יחד. וכך, מתוך הבכי נרדמנו כולנו.
באמצע הלילה, בשעה ארבע בערך, אמא העירה את אחי הגדול: "קום חמודי! בוא נלך לבית המדרש, שם בוער כבר התנור…הזדרז נא"! וכך הוליכה אותו אמא בסופת השלגים המקפיאה, כשהוא עטוף במעיל ונעול במגפיים, והיא – מעיל דקיק לעורה, ונעלים מנוקבות לרגליה, אך ליבה בוער באש קודש. לאחר הליכה של כחצי שעה בשלג הכבד, הגיעו לבית המדרש, שם חלצה את מגפיו, הפשיטה את מעילו, והחלה את דרכה בחזרה הביתה.

כשהגיעה הביתה, נתנה לי את המגפיים ואת מעיל הגשם, והובילה אותי לחיידר. כשהגענו, היא חלצה לי את המגפיים, הורידה את המעיל, וחזרה הביתה לשאר האחים. וכך היא הובילה את כל האחים שלי! עד שמונה בבוקר היו כל הבנים בתלמוד תורה!
ובצהרים – המסע חזרה – עד שש בערב היו שוב כולם בבית.

לאחר מכן, שכבה אמנו היקרה במיטה בהצטננות קשה ובחום גבוה, אך מידי פעם, כשהיתה מתעוררת, היתה אומרת לנו שוב ושוב: "ילדיי, הקשיבו לי, אינני מתחרטת אף לרגע על מה שעשיתי! הכל היה כדאי, כדי שבניי ילמדו תורה!
לאחר כמה ימים, שבה אמי לאיתנה, שהרי 'שלוחי מצוה אינן ניזוקין'. הרב מפוניבז' ננער משרעפיו, ואמר בקול: "אז – באותה שעה – הונחה אבן הפינה לישיבה! הכל כדאי, כדי שיוכלו ללמוד תורה. הבנתם?"

הגאון, בעל ה"אבני נזר" אומר, שכאשר ישראל מקיימים את המצוות, נחשב כאילו הקב"ה קיים אותן. שכן, "שלוחו של אדם כמותו". וכפי דבריו הקדושים: "האדם הוא שליח מה' יתברך לקיים מצותיו ושליח…יש בו כוח המשלח…על כן המצות שהאדם עושה בשליחות ה' יתברך…נחשב (כאילו) הקב"ה עצמו…עושה".

נמצאנו למדים מכאן חידוש גדול: בשעה שאנו מקיימים את מצוות התורה, צריכים אנו לכוון שאנו מקיימים את המצוות בשליחותו של הקב"ה,  ועל ידי כך כאילו הקב"ה מקיימן, כדין (קידושין מב') "שלוחו של אדם כמותו".
ועל כך אמר דוד המלך (תהילים): "רחש ליבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך". דהיינו, כאשר "רחש לבי דבר טוב" לקיים את מצוות ה', אז "אומר אני מעשי למלך" – כלומר, מעשי המצוות אינם שייכים לי, כי אם למלך(=ה'), ששלח אותי בשליחותו לעולם הזה, כדי לקיים את מצוותיו.

על כן, חובה קדושה על כל אחד להיות שליח נאמן לה', לקיים את מצוותיו בכל כוחו נפשו ומאודו. על כך אמרה המשנה: "דע מה למעלה ממך" – כלומר, דע שכל מה שלמעלה (לפני ה') הוא ממך, ממעשיך, כי אתה שליח ה' לקיים את מצוותיו.
ולכן, ב"קריאת שמע", כאשר אנו נושאים עינינו למרום ( "שמע" ראשי תיבות ש או
מ רום ע ינכם") צריך לזכור שכל אחד הוא שליח ה', ונאמן לקיים את מצוותיו, שאז בודאי הקב"ה יהיה עמנו לסייע לנו. (הדבר נרמז
ב" ש מע  ישרא ל  יהוה אלק י נו יהוה א ח ד", בדילוג 8   שליח ).

יהי רצון שנזכה להיות שליחים מסורים ונאמנים לה' יתברך, שאז בודאי הוא ישלח את משיח צדקנו, כפי שכתוב: "הנה אנכי  שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא…". אכי"ר!

שבת שלום וחג שמח!

הרשמו לניוזלטר שלנו!
לקבלת הלכה יומית, מאמרים לפרשה ועדכונים הרשמו לניוזלטר של יהדות!
תוכלו לבטל את ההרשמה בכל עת
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support